גזר דין בתיק ת"פ 1309-08

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. הרשעת הנאשם באה לאחר שמיעת חלק ניכר מהראיות בתיק, כולל עדות המתלוננת העיקרית. על פי ההסדר הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, ולעניין העונש הוסכם כי יוטל על הנאשם עונש של מאסר בעבודות שירות, כאשר התביעה תעתור לעונש של שישה חודשי עבודות שירות, וכן עונשים של מאסר על תנאי וקנס. כמו כן הוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון כי הנאשם יסכים לעונש של שמונה שנות השעיה מלשכת עורכי הדין במסגרת הליך ערעור משמעתי. הדיון אף נדחה מספר פעמים על מנת לאפשר השלמת ההליך המשמעתי והשעיית הנאשם.

כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם עבירה של מרמה והפרת אמונים. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם שהוא עו"ד במקצועו ייצג את המתלוננת, הגב' הלן שאול (להלן: המתלוננת), בהליכי כינוס נכסים נגד בעלה לשעבר רוג'ר שאול (להלן: החייב). ביום 24.10.02 מונה הנאשם את הנאשם ככונס נכסים על דירת המגורים של החייב. המינוי נעשה לבקשת המתלוננת. בצו המינוי נדרש הנאשם שלא לבצע פעולות במהלך תפקידו אלא לאחר שיגיש בקשה למתן הוראות ויקבל הוראות מראש ההוצאה לפועל.

ביום 16.12.03 במסגרת כינוס הנכסים התקשר הנאשם עם קונה בחוזה למכירת הדירה נשוא הכינוס תמורת סכום של 230,000$. כספי הכינוס הועברו לידי הנאשם במספר תשלומים בין חודש נובמבר 2003 לבין חודש מרץ 2004. ביום 3.3.04 הועברה החזקה בדירה לידי הקונה, ובסמוך לכך הועברו הזכויות בדירה לקונה. הנאשם קיבלת את התשלומים ששילם הקונה עבור הדירה, אך נמנע מלהעבירם לידי המתלוננת, הזוכה בהליך הכינוס. זאת על אף פניות חוזרות ונשנות מצד המתלוננת ועל אף שבעקבות פניית המתלוננת ניתנו לא פחות מחמש החלטות של ראש ההוצאה לפועל שבהן הורה לנאשם להפקיד את כספי התמורה בקופת ההוצאה לפועל. על פי האמור בכתב האישום, הנאשם טען כי הפקיד כביכול את כספי התמורה בקרן השקעות בארה"ב. בפועל שימש הכסף לצרכים שאינם צרכי הנאמנות, תוך שהנאשם מנצל את האמון שנתנה בו המתלוננת ואת מעמדו ככונס נכסים.

ב"כ המאשימה טענה כי העונש הראוי לעבירות מסוג זה הוא עונש מאסר בפועל ממש, וכי עמדתה הביאה בחשבון את גילו של הנאשם, העדר עבר פלילי והחיסכון החלקי בזמן שיפוטי. היא ביקשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בעבודות שירות למשך שישה חודשים, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בעבודות שירות לתקופה מינימלית של שבועיים וקנס סמלי. הוא ציין כי הנאשם חסך שמיעה של רב העדים בתיק, הביע חרטה ונטל אחריות. המתלוננת לא נפגעה כיון שבסופו של דבר קיבלה בחזרה את כל כספה בתוספת פיצוי, כך שהנזק שנגרם לה הוא בשל האיחור בקבלת התשלום בלבד. הסניגור ציין כי הנאשם נענש על מעשיו בכך שהושעה מלשכת עורכי הדין למשך שמונה שנים, שבמהלכן לא יוכל לפרנס את משפחתו, וגם לאחר סיום תקופת ההשעיה האפשרות שישתלב שוב בעבודה כעו"ד כמעט בלתי אפשרית. הוא תיאר את הקשיים הכלכליים שעימם מתמודדת משפחתו של הנאשם, שהנאשם היה מפרנסה העיקרי, והוסיף כי בתקופת עבודות השירות הנאשם יהיה מוגבל בסיוע לענייני הבית והטיפול בילדים, והדבר יטיל נטל נוסף על אשתו ועל משפחתו. לטענת הסניגור ההשעיה הממושכת עונה על מטרות הענישה ועל האינטרס הציבורי, ואין תועלת בהטלת עבודות שירות לתקופה ממושכת.

הנאשם עצמו הוסיף כי הוא שירת בצה"ל בדרגת סרן והציג מכתבי תודה והוקרה על פעילות ציבורית שלו. הנאשם התייחס גם למצבו הכספי ולכך שהוא נתון בחובות כבדים.

שירות המבחן הגיש תסקיר ובו התייחס לנסיבות חייו של הנאשם ולרקע לביצוע העבירה. הוא המליץ על עונש של עבודות שירות ומאסר על תנאי, כפי שנקבע בהסדר הטיעון.

אני סבורה כי יש להטיל על הנאשם את עונש המאסר בעבודות שירות המירבי בהתאם להסדר הטיעון ועל פי החוק.

לזכות הנאשם עומדת הודאתו שחלקה חלק מן הזמן שנדרש לניהול התיק, וכן השעייתו הממושכת מלשכת עורכי הדין. מטבע הדברים הסתבכותו של הנאשם גורמת לו לקשיים רבים, הן כלכליים והן משפחתיים.

אל מול אלה עומדת החומרה הרבה שיש במעשיו של הנאשם. לעו"ד המשמש ככונס נכסים מעמד מיוחד. הוא שלוחו וידו הארוכה של הלקוח וממלא תפקיד מטעם גוף שיפוטי. מעמד זה מטיל עליו חובות מיוחדות. הנאשם הפר חובות אלו. הוא שלח ידו בכספי הנאמנות והפר אמון של  לקוחתו. מדובר בסכומי כסף גדולים של מאות אלפי ש"ח, שהם משמעותיים ביותר במיוחד לאדם פרטי. כל זאת בתקופה בה המתלוננת היתה מצויה ממילא במצוקה בשל הגירושין שעברה.

שליחת היד בכספי הלקוחה לא נעשתה באופן חד פעמי. מדובר באירוע מתמשך הכולל מספר תשלומים במועדים שונים, כשהנאשם מבצע למעשה את העבירה פעם אחר פעם על פני מספר חודשים, ולאחר מכן אף בניגוד להוראות ראש ההוצאה לפועל.

העובדה שביצע את העבירה כתוצאה ממצוקה רלוונטית מבחינתו האישית של הנאשם, אך בשקילת העונש יש לייחס לה משקל מוגבל. טיבם של החיים שהם מזמנים לעיתים מצוקות שונות, כולל כספיות. אולם גם במצבים כאלה, שליחת יד בכספו של לקוח אינה אפשרות שניתן להעלות על הדעת. העונש על מעשים כאלה צריך שיהיה מרתיע דיו, על מנת להרתיע את מי שמחשבה כזו עולה בליבו.

בעצם קביעת הרף העליון בעונש של עבודות שירות שאינו כולל מאסר בפועל ממש יש הקלה רבה, שכן עונש של מאסר בפועל ממש אינו מופרך כלל בנסיבות העניין. במסגרת עבודות השירות ראוי להטיל על הנאשם את התקופה המקסימלית.

באשר לקנס, מאחר שהמתלוננת קיבלה את כספה בסופו של דבר ולא נגרם לה חסרון כיס ממשי, ולנוכח מצבו הכספי של הנאשם, נראה לי שניתן להסתפק בקנס בסכום שאינו גבוה.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונש כדלקמן:

1.         מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות למשך שישה חודשים. הנאשם יתייצב לריצוי העונש ביום 5.12.12 בשעה 10:00 במפקדת מחוז דרום בשב"ס.

2.         מאסר על תנאי לשישה חודשים למשך שלוש שנים על כל עבירת מרמה או הכוללת יסוד של מרמה או ניסיון לעבור עבירה כזאת.

3.         קנס כספי בסך 5,000 ש"ח שישולם ב-10 תשלומים שווים החל מיום 1.1.13 ובכל 1 לחודש בחודשים שלאחר מכן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.